HADAS SHEINFELD

תרבות ארגונית – לא מה שחשבתי

למדתי, קראתי, ושמעתי לא מעט על תרבות ארגונית, אבל אני חיבת לומר שתמיד איפשהו ביני לבין עצמי חשבתי שאין באמת דבר כזה. כולם הרי מתחרים על עובדים בימינו. הכתבות בניוזגיק שמראות את המשרדים המהממים וסופרות את סוגי הקורנפלקס במטבח, רק חיזקו את דעתי. יש ארגונים שהולכים לכיון המוגזם, ויש יותר צנועים, אבל בסופו של דבר – כולם מאוד מאוד דומים.

אבל מסתבר שתרבות ארגונית היא משהו שלא אכפת לך ממנו, כשהוא מתאים לך ולא מציק. אבל כשהוא לא מתאים לך, פתאום את מבינה, שיש דבר כזה, ועד כמה הוא חשוב.

אז אחרי שנתקלתי בתרבות ארגונית שלא התאימה לי, ולאחר התיעצות עם חברים, הנה אני מנסחת לכם ולעצמי כמה חוקים, לבדיקת התרבות הארגונית הרלוונטית.

1. איך מתיחסים שם לפגישות? ברגע שיש עשרה אנשים בחברה, כבר צריך להתחיל לקבוע פגישות מראש, אחרת מאד קשה לתפוס את כל האנשים הרלוונטים בחדר אחד, ולקבל החלטות בצורה מסודרת.
צריך לבדוק:
– האם אנשים עונים לזימונים לפגישות? מכירים את אלה שאף פעם לא מאשרים/שוללים הזמנה?
– האם פגישות מתחילות בזמן?
– אם הבוס אמור להיות בפגישה, והוא איננו. מתחילים? לא מתחילים? איך מתנהגים?
תחשבו על זה, ואני בטוחה שתסכימו שיש כאן אינדיקציה מאוד חזקה לתרבות הארגונית. אם אנשים לא טורחים להגיב למיילים ולזימונים לפגישות. אם חצי מהזמן של הפגישה יושבים שלושה אנשים ומחכים לרביעי…, והכי גרוע – אם בכל פגישה חייבים את המנכ”ל או המנהל, בלעדיו אי אפשר להתחיל, בלעדיו לא מתקבלת שום החלטה, והוא, כמובן, תמיד, מאחר.

2. איך מקבלים החלטות? אני לא מתכוונת להחלטות אסטרטגיות, סופר-חשובות, שמצריכות דיון והסכמה של כל הרלוונטים. אני מתכוונת להחלטות היום-יומיות. אלה שיש עשרות מהן ביום. איך מתעדפים את העבודה היום יומית, איך מנסחים מכתב ללקוח, האם כפתור יהיה כחול כהה או בהיר, וכו’ וכו’.
אז איך ההחלטות האלה מתקבלות?
הנה שלוש אפשרויות, ואתם תחליטו איזו תרבות מתאימה לכם:
– שולחים מייל למנהל עם השאלה הפתוחה, ומחכים לתשובה
– הולכים למנהל, מחכים ליד הדלת שלו, ומקבלים החלטה בלייב
– מחליטים, מבצעים, ומידעים את המנהל

3. מבחן הילד החולה* – ועוד יותר מזה, מבחן העובד החולה. איך מתיחסים לעובד חולה? האם הוא מצופה להגיע למשרד גם עם חם גבוה, נזלת ושיעול, או להשאר בבית ולא להדביק אחרים? ואם יש לו ילד חולה? שלושה ימים רצופים? עד כמה מטרידים אותו בבית, עד כמה מכבדים את הענין או שהמוקד הוא כמה שהחבר/ה דפקו את השאר ש”עושים את כל העבודה כשהוא מתחמק”. בואו נרחיב את המבחן עוד יותר – האם הבוס הישיר מתקשר לשאול מה נשמע?

4. מבחן “התקופה הלחוצה” – התקופה הלחוצה היא התקופה שבה עובדים עד אמצע הלילה בלי חשבון, עובדים בסופי השבוע, עושים כל מאמץ אפשרי ולא מרפים בשביל שום סיבה. תקופות כאלה יש בכל חברה, אבל יש חברות שבהן כל השנה היא תקופה לחוצה. אפשר פשוט לשאול – כמה פעמים יצא לכם לעבוד בסוף השבוע. ואפשר לדרג מה משמעות “לעבוד” – לבדוק מיילים? לענות למיילים דחופים בלבד? לעלות לשיחות עם לקוחות? להגיע למשרד? כל אחד צריך להגדיר לעצמו מה לגיטימי מבחינתו, ולבדוק האם המקובל במשרד, מקובל גם עליו.

בקיצור, מסתמן שמעבר למספר סוגי הקורנפלקס במטבח, יש עוד מאפיינים לתרבות ארגונית. והם מאוד מאוד חשובים. נכון, זה סוג של פריווליגיה להתעסק בסוגיות האלה, אבל אם כבר יש לכם אפשרות לבחור את מקום העבודה הבא, לדעתי ענין התרבות האירגונית צריך לקבל מקום של כבוד בקריטריונים של הבחירה.

 

* קרדיט על הכותרת והקונספט לחברי ש.ק

7 Responses

  1. ולי יש שאלה:
    את מתארת דברים, שנראה שאפשר לדעת רק אחרי שעבדת במקום.
    יש לך רעיונות איך מבררים את התשובות לשאלות הללו לפני שהחלטת אם את רוצה להיות חלק מהארגון? כי עושה רושם שיש לך אינדיקציה טובה למה רצוי או מה לא, אבל איך מגלים את זה מראש?

  2. זו שאלת המפתח. לפחות בשבילי. ואין לי תשובה טובה. אכן מאוד קשה לברר מבחוץ. הרבה פעמים בתהליך ראיונות המראיינים גם משתדלים להראות את הפנים היפות של הארגון, וגם אם אשאל בצורה ממש ישירה שאלות רלוונטיות, התשובות יהיו פוליטיקלי קורקט, ולא הכרח מיצגות את המציאות.
    אבל זה לא אומר שלא כדאי לנסות. ברב המקרים שאני מכירה, תהליך קבלה לעבודה הוא רב שלבי, ופוגשים אנשים שונים. אני חושבת שחלק מהדברים אפשר לנסות לשאול, אבל צריך להיות מאוד מאוד קשוב לתשובות, ולהשוות גרסאות. זה עדין, ולא פשוט, אבל מניסיוני הכואב – חייבים לנסות.

  3. אולי באמת מה שחשוב, לפני שמתחילים לעבוד במקום, הוא למצוא כמה אנשים שעובדים בו ולשאול אותם את השאלות האלו. מנסיוני הרב בהיכרות עם אנשים שעובדים בהייטק (…), הרי שכולם מכירים את כולם, וכולם מכירים את אחשלי. אז אולי זה הראיון שמרואיין צריך לעשות אחרי שהיה בראיון.

  4. הדס, מסכימה עם כל מילה.

    באמת שלא ניתן לדעת זאת מראש עד שלא הגעת לשם, וגם זה לא מיד.
    אבל על בשרי למדתי שיש דברים שניתן ללמוד מהרושם הראשוני, כשבאים לראיון.
    למשל, האם יושבים בחדרים או ב open space. התקבלתי לחברה בה כולם ישבו ב open space קודר, אבל המנהלים ישבו מרוחק, בחדרים סגורים עם נוף. בחברה הזו היה דיסטנס כ”כ גדול וניכור (ברחתי משם).
    או, קריאה בין השורות של המראיין – אם מראיין שואל איך אסתדר עם ילדים קטנים בעומס העבודה, ברור לי שיש פה עניין.

  5. רונית,
    בהייטק באמת מדובר בעולם קטן (וגם אני מכירה את אחשלך הצעיר..). אבל מניסיון, זה תלוי בתפקיד ובצוות. והכי חשוב, במנהל שלך, לא תמיד לשאול את החבר נותן תשובה אמיתית.

  6. פוסט מצוין של בן הורוביץ בנושא:
    http://www.bhorowitz.com/programming_your_culture

    לכגבי איך מבררים על החברה לפני שמתחילים, היה לי רעיון, אבל צריך להיות אמיצים: בדיוק כמו שהחברה מבקשת מהמועמדת ממליצים לפני חתימת החוזה, המועמדת יכולה לבקש גם היא ממליצים – מישהי שעבדה בחברה במשרה דומה לשלך לפחות שנה, וכבר לא עובדת בה לפחות חצי שנה. זה כנראה האדם שיוכל לתת לך את התשובות הכי טובות לגבי החברה והתרבות. אם מהססים לתת לך טלפון של מישהי כזו, זה גם אומר משהו.

  7. מסכימה עם כולם, והדיון מוכיח עד כמה זה נושא מסובך. צריך חתיכת אומץ לבקש ישירות מהחברה את ה”ממליצים”, למרות שאני חיבת לספר שקרה לי כבר שאמרו לי – דברי עם כל מי שעובד/עבד כאן באופן חופשי, אצלנו מקפידים שאנשים יהיו מרוצים, או שיזמים שרצו שאעבוד איתם היפנו אותי לממליצים. אבל זה באמת נדיר. לעומת זאת בעולמנו הקטן, באמת אחרי גיל מסוים/כמות ניסיון, אפשר למצוא מישהו שמכיר מישהו. אבל חשוב לזכור להצליב מקורות, ולקחת בחשבון שבאמת לאנשים שונים יכולות להיות זויות הסתכלות שונות.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

עוד תוכן מעולה מהבלוג

בהמלצת Galit Galperin הקשבתי לפודקסט Artificial - the Open AI Story. הפקה משותפת של הוול סטריט גו׳רנל וספוטיפיי, יש כבר 3 פרקים באויר והרביעי אמור להגיע בקרוב. אני עוקבת אחרי open AI...
אתמול נפתח המחזור החדש של הגילדה למנהלי מוצר.ההוא שהיה אמור להיות מחזור אוקטובר.רעדו לי הברכים כשפתחתי את ההרשמה מחדש בדצמבר, אחרי שב 7.10 הכל נעצר.זו בעצם החזרה הרשמית שלי לסוג של עשיה,...
מרטי כתב פוסט סיכום וגם פירסם הרצאה עם תחזיות פרודקט ל- 2024, שבעצם מסכמים את כל מה שהוא חושב על התפקיד של מנהלי מוצר בתעשיה בימינו. למי שמכיר את הקו של מרטי...