ה”בלוגרית” גאה להציג, לראשונה בתולדות הבלוג – פוסט אורח.
האורחת הראשונה היא מיטל שרון, אושית אינטרנט במקומותינו, אורחת מכובדת ומשמחת. תהנו.

____________________________________________________________

השנה הייתה 2001 ואני בדיוק עברתי לדירה הראשונה שלי בתל אביב גופא, שהייתה ברחוב בן יהודה, בקומה רביעית, בלי מעלית. הייתי בת 23 וכל מה ששתיתי היה קולה. להביא שישיית קולה לקומה הרביעית אינה עסק פשוט. ולכן, הלכתי לאינטרנט, כי קראתי ששם אפשר להזמין מהסופר ישירות הביתה.

מה שנתקלתי בו נראה בערך כך:

זה לא היה מפתיע. כל האינטרנט נראה ככה באותם ימים. ערימות של אינדקסים מילוליים. חיפוש חצי מוסתר. זמן טעינה איטי. תמיכה באקספלורר בלבד. עומס בלתי אפשרי על הדף. חדגוניות בצבעים.

אפשר היה לסלוח על זה, כי היינו רק בהתחלה ועצם האפשרות של לחיצה על כפתורים שתוביל לשישיית קולה שמגיעה לקומה הרביעית הייתה מפתיעה ומרגשת. ולכן, אני הייתי זו שממונה על הזמנה מהסופר בבית השותפים בו גרתי, ובסבלנות רבה הייתי מזמינה את הקולה, את הפסטה, את השמנת ואת הביצים שקנינו באותם ימים.
זו לא הייתה חווית קניה טובה אז, משום שהיא לא הייתה דומה במאום לשיטוט בסופר. כדי להזמין קורנפלקס של תלמה, היית צריך לדעת שמדובר בקורנפלקס של תלמה, ולחפש אותו ברשימת התוצאות המילוליות שקיבלת לאחר שלחצת על קורנפלקס, או להיעזר בתמונות הקטנות, או פשוט לחפש בספר הגדול שקיבלת מהסופר, ולהקיש את קוד המוצר, כקופאית ותיקה בסופר. בקיצור, היית צריך להיות סבלני ובעל ידע קודם, שזה בדיוק מה שגולשי אינטרנט אינם.
אבל התמונה הזו אינה מ-2001, אלא מ-2010. במשך השנים נוספו בוודאי כמה שיפורים שפרחו מזיכרוני, אבל כאשר עברתי לבית שקרוב לשוק ורחוק מהסופר, והתחלתי שוב להגיע לסופר רק באינטרנט, נדהמתי לגלות כי היוזר והסיסמה שלי נותרו כשהיו וכי אני מכירה את הממשק היטב. השלמתי עם זה, כי אני אוהבת לקנות באינטרנט, ואני אוהבת לקנות בסופר, וביחד אני אוהבת כפליים.

אלא שאז נתקלתי בפרסומת למגה באינטרנט. מיהרתי לבדוק מה קורה שם ונתקלתי בתמונה הבאה:

ומה יש פה:
א. תמונות. ככה הלא קונים בסופר. אתה משוטט, תמונת בקבוק המשקה האהוב עליך חרוטה בזכרונך, ואתה סורק את המדפים בתקווה למצוא אותה. בדיוק אותו דבר אתה יכול לעשות פה. זה נחמד!
ב. פילטור. ולא סתם פילטור, פילטור רב סגמנטים א-לה-זאפ. בא לך מיץ תפוזים, תפלטר לפי טעם. בא לך פריגת, תפלטר לפי יצרן. בקטגוריות אחרות, בא לך לפלטר לפי משקל, לך על זה.
ג. מיון. שלא כמו בשופרסל, שם המיון מתחבא ברשימה נגללת, כאן הכל פרוש לשירות הציבור. תצוגת תמונות, תצוגת טבלה. לפי שם, לפי פופולאריות, לפי מבצעים. הכל נוח ולנגד העיניים.
ד. חיפוש. חיפוש הפך לכלי כל כך מרכזי באינטרנט, שאני לא מכירה הרבה אתרי אינטרנט שנבנו בשנים האחרונות ולא שמו את תיבת החיפוש במקום מרכזי. גם כאן, אפשר לחפש, ואף להיעזר בהשלמת החיפוש האוטומטית.
ה. משלוח. בשופרסל, שם מניחים שאתה חבר שלהם מהתיכון, אין שום אזכור לזמני המשלוח הקרובים. כך יוצא שאתה מוצא את עצמך יושב ביום חמישי בעשר בערב, מזמין מהסופר, ורק בתום התהליך אתה מגלה שהמשלוח הראשון יכול לקרות מחר בין 11 ל-13, או משהו כזה, בזמן שהכי לא בא לך להישאר בבית. במגה אתה יכול לדעת זאת מראש, ולכוון לפי זה את הקניות שלך.
ו. סל הקניות. הוא עושה את אותו דבר בשני המקומות, אבל כמה חינניות השורות המקווקוות הקטנות באתר של מגה, שמדמות חשבונית של סופרמרקט, אה?

לכאורה, אתר מוצלח במיוחד. אלא שאז התחלתי בקנייה עצמה. כדי להסביר מה קרה שם, אני אתמקד לרגע בשורת מוצרים:

יש פה חמישה מוצרים. מה אפשר לדעת עליהם בצורה ברורה?
א. המותג – התמונות גדולות ומופרדות זו מזו היטב, ולכן אפשר בקלות לזהות את המותג. בשורה הראשונה מוצגים מוצרים של תנובה
ב. האריזה – יש פה שתי שקיות, 1 כד ושני קרטונים
ג. סל הקניות – כאשר עומדים על מוצר, מתווסף סמל עגלת הקניות, ואפשר בקלות להוסיף את המוצר לעגלה. או ללחוץ עליו ולהגיע לעמוד מוצר, עם פרטים נוספים.
ד. מבצע – חלב 1% בכד של תנובה נמצא במבצע. במקום 12.39 שקל הוא עולה עשר שקלים.

רק מה? למוצר יש עוד פרמטר אחד חשוב והוא הגודל! כשבנאדם בא לחנות בעצמו, גודל המוצר הוא פרמטר שהוא מזהה בעשירית השנייה. קרטון חצי ליטר חלב נראה אחרת לגמרי מקרטון ובו ליטר שלם של חלב, ובהתאמה המחיר שהוא משלם שונה לגמרי. כדי לאפשר חווית קנייה טובה, ההבדל הזה היה אמור להיות ניכר לעין גם באתר.
ברור שאין זה כך בצילומסך הזה. כל התמונות באותו גודל. בכותרת התמונה אין שום אזכור לגודל המוצר. מחיר המוצר הוא חלק משרשרת שלמה של השוואות: מחיר למוצר, מחיר ליחידה, מחיר לליטר ומחיר ל-100 סמ”ק. והתוצאה היא ניחוש מושכל. זה נראה בערך כמו קרטון חלב 3% 1 ליטר, אז זה כנראה זה. יאללה, לעגלת הקניות.
זה נראה כאילו מי שתכננו את האתר חשבו הרבה על הפרדה בין מוצרים שונים של חברות שונות, חשבו על הצורך בתמונות, חשבו על הצורך להתמצא בין עשרות קטגוריות של קנייה, ואז הגיעו לפרטים הקטנים, שאמורים להתווסף לכל מוצר, וכבר לא נותר להם זמן, אז הם פשוט זרקו את כל הפרטים בשלוש שורות קטנות, במרווחים הלבנים שנותרו לאחר שציירו את הסקיצות הכלליות של העמוד.

באותו בוקר של הזמנה קניתי עשרים שלושים מוצרים, ובאותו ערב קיבלתי, בין היתר, את הדברים הבאים (שני אנשים בבית):
• חומוס סלטי מיקי – 1 קילו
• אבקת כביסה מקסימה – 6 קילו
• חלב תנובה 3% – חצי ליטר

אני צחקתי. כי אני אוהבת אתרי אינטרנט. אבל כאשר טעות בשימושיות גורמת למישהו לשלם 66.90 שקלים על אבקת הכביסה שלו, זה לא מצחיק בכלל.

לסיכום, האתר של שופרסל כל כך לא רלוונטי, שלידו האתר של מגה נראה כמו אינטרנט במדע בדיוני. וגם בפני עצמו, האתר של מגה יכול היה להיות אתר מצויין, לולא מיהרו שם, ושכחו לדקדק בקטנות.