כולם מדברים על realtime. מידיות. עכשיו. רוצים לדעת הכל, ועכשיו. הטענה היא שזה היתרון הגדול של טוויטר, זה האתגר הגדול של גוגל, זה העתיד, ואין דרך חזרה. ואני טוענת – המידיות היא חשובה, היא יתרון גדול של הרשת, היא תתפתח עם הזמן עוד ועוד, אבל היא לא הנקודה הבעיתית, המרכזית והחשובה ביותר למשתמשים.
כל המדברים על realtime ומידיות, אתם חיים בבועה. אתם, אנחנו, אני, חושבים שכולם כמונו. נכון, אנחנו ה”מאמצים המוקדמים”, ואנחנו אוהבים לחשוב שאנחנו קובעי הטרנדים, או לפחות המובילים אותם וכולם באים אחרינו, ובמידה מסוימת כל זה נכון. נכון, לטוויטר יש הרבה יותר שימושים מאשר אלה שכולנו צפינו בהתחלה, כבר דיברנו על הדברים הטובים שיכולים לקרות ממנו. אבל עדין, הדרך עד ל”מידיות זה המפתח להכל” – היא עוד ארוכה.
אני טוענת שהמידיות היא לא סוגיה שמענינת את מרבית המשתמשים ברשת כרגע. מידיות היא אולי בעיה של חיות הרשת והמדיה, של מנועי החיפוש למינהם, ושל עוד שחקנים בעולם הטכנולוגיה והתשתיות. אבל למשתמשים עצמם, ה”רגילים” וגם לרב חיות הרשת, המידיות היא לא הבעיה החשובה ביותר.
נימוקים וסיבות:
1. רב המשתמשים – העובדה ש”כולם בפיסבוק” או “כולם בטוויטר” עדין לא אומרת שכולם צריכים שהכל יתעדכן מיד ועכשיו. לא כולם מחוברים לאינטרנט בכל רגע מהיום. גם הכניסה של הטלפונים החכמים, והחיבור שהולך ונעשה יותר זמין, עדין לא אומר שכולם רוצים או מתעניינים ברמה המיידית הזו.
אמנם, כבר הוכח ונכתב רבות על כך שיש לרשתות החברתיות השונות שימושים רבים שיכולים דווקא לתרום ולעזור לארגון בצורות שונות. אבל ברב המקרים אם בעבודה אנשים כן מחוברים כל הזמן, השימוש שלהם בפייסבוק הוא בדרך כלל הסחת דעת מהעבודה עצמה, ולא חלק ממנה. מעסיקים הרי מאוד מוטרדים מהענין, ומנסים לחסום. אז לא “כולם בפייסבוק”, ובטח שלא “כולם בפייסבוק כל היום”, ואם אני אדע שחברתי לילך ממש לא אהבה סרט כלשהוא ברגע שהיא חלקה את זה עם העולם, או אחרי כמה שעות, זה באמת לא משנה.
2. המאמצים המוקדמים – האנשים ש”חיים ברשת”, רוצים מידע כאן ועכשיו, אבל למה, האם יש באמת דחיפות? הם עושים את זה או כי התחום המקצועי שלהם קשור ברשת בצורה ישירה, או כי הם מאוד נהנים מזה, וזה מענין אותם. ועדין, בשני המקרים, אני טוענת שהמידיות שמנסים לדחוף לנו היא מיותרת. נניח שאני מנהלת מוצר בחברת סטרטאפ. האם זה באמת משנה אם אני אדע עכשיו, ברגע זה ממש, שטקרנץ’ מחטטים במגרות התחתונים של טוויטר, או אם אני אלמד על זה בעוד שעה, או מחר?
ברור, ואני אומר למרות שאין צורך באמת להגיד, שיש שרותים שבהם המידיות היא המפתח. אבל הטענה שלי היא שיש הרבה פחות כאלה מאשר אלה שמתימרים להיות. בכל שאר השימושים – ההבדל בין מידע שמתעדכן כל עשרים שניות, למידע שמתעדכן כל חמש דקות הוא לא מהותי. ברב השימושים – גם עדכון כל עשרים דקות או כל שעה הוא מספיק בהחלט.
לדעתי, הבעיה החמורה הרבה יותר בשימוש ברשת, שרק תמשיך לגדול – היא ההצפה של המידע. חוסר היכולת לסנן, להפריד בין החשוב לטפל, בין האמין לבדיה, בין הרעש למידע.
הבעיה ברורה כשמשתמשים בטוויטר ובשימושים שהם יחסית “מתקדמים”, אבל היא קימת כמובן גם בשימושים הכי פשוטים ברשת – כל חיפוש של מידע/המלצה נתון לדילמת המידע, ואיך לברור את הרלוונטי.
16 Responses
את הרשת בזמן אמת יש לנתח בראייה יותר רחבה.
אני רואה את הרשת שמתעדכנת בזמן אמת למעיין מרכז עצבים מבוזר. כלומר שמידע שמפורסם גורם לתגובה וכל זאת בזמן קצר מאוד.
לדוגמא הסיפור על אותו בלוגר שנעצר במצריים ודיווח על כך בטוויטר. העוקבים שלו התערבו ובכך סייעו לשחרר אותו בזמן קצר.
http://timeinmoments.wordpress.com/2008/04/27/twitter-helps-free-arrested-blogger-james-karl-buck/
אם תקחי את אלמנט זמן האמת מהסיפור הזה היית נשארת עם בחור אומלל בכלא.
ההבדלים הם גם ברמה יותר רחבה, מצבי חירום למשל, הם לא רלוונטים יום אחרי או אפילו שעתיים אחרי.
הרשת שלנו היא גם רשת של מידע, ומידע שמתעדכן בזמן אמת משפיע על המציאות המיידית.
צודקת לחלוטין, את מתארת מצב אמיתי בו קהילה בועתית שחיה לא מעט באינטנרנט חושבת שמידיות זה הבאאז החדש,
וזה לא,
אבל במקרים מיוחדים כמו שראינו במהומות באיראן מיידיות היא הגורם הקריטי, את מקבלת חדשות בזמן אמת אמיתי, המיידיות של שאר השימושיות בטוויטר כגון: עכשיו צחצחתי שינייםפ היא באמת מיותרת לדעתי ומכניסה הרבה רעש למערכת.
לפעמים בא לך לכתוב לאחרים – “חדל קשקשת ברשת!” (כמו שהייתי צועק לרשת הקשר הצבאית, בזמנו), אבל אז אתה מבין שאתה עושה את אותו הדבר… 🙂
אני חושבת שכולנו בעצם מסכימים.
הראיה היותר רחבה שארז מדבר עליה, היא השימוש שאני קוראת לו “מקצועי” ברשת. למשל, כתחליף או תוסף לעיתונות המסורתית (עתונים מודפסים, רדיו, טלויזיה), ובשימוש כזה כמובן שיש יתרון מהותי לענין המידיות שהרשת מאפשרת.
אבל ממש באותה נשימה, אני חושבת שכולנו מסכימים שעם המידיות מגיעה גם הצפה של מידע, וכרגע לדעתי זה ממש מחסום לשימוש אמיתי במידע הזה. בדיוק קראתי את שרון גפן מדברת על זה והיא בטאה לחלוטין את ההרגשה שני, אז אני אצטט במדויק:
“אני חייבת להודות שניסיתי לשבת מול מנוע החיפוש של טוויטר ולהתעדכן בזמן אמת בחדשות מאיראן, וכל כמה שזה מרתק, רוב הזמן זה היה מייאש ולא רק בגלל שקורים שם דברים איומים ונוראים, אלא פשוט כי הרעש שם מדכא את האות עצמו. גם אם נניח שכל המידע החדש שמתקבל שם הוא אמין ונכון (והוא לא), כמות החזרות על כל פיסת מידע הופכת את מלאכת הסינון לקשה ומייגעת, ומזכירה לי את מה שקורה במבזקי החדשות המיוחדים אחרי פיגועים, עת אין לאיש מידע נוסף וכך אנו זוכים לשמוע שוב ת אותם דברי פרשנות ששמענו קודם, על רקע תמונותיהם של אנשי זק”א שעומדים ליד הפצועים וההרוגים.”
http://www.meshune.net/blog/?p=1469
שני סנטים שחשבתי עליהם במהלך הקריאה ובסוף הזכרת את זה:
אני, באופן אישי [שלא מחויבת לצרוך מידע כחלק מהמקצוע, כלומר צריכה אישית בלבד], מרגישה צורך להיות מחוברת בווריד לRSS לא בגלל שדחוף שאקרא את ההגיג הזה הרגע, אלא משום שאם אקרא אותו מחר יהיו לי כבר 10. אני לא יודעת עד כמה ה”תירוץ” הזה תקף באופן רחב, אבל זה לפחות המקרה אצלי.
נמי טוב שבאת! זו בדיוק הנקודה שלי! שהבעיתיות למשתמש ה”נורמלי” היא לא המיידיות, אלא ההצפה. האם כל ה-10 האלה שווים שתקראי אותם? להערכתי, ממש לא. אם היתה דרך שהיית מקבלת כל יום רק את השניים שלושה שממש מעניינים אותך, כל האחרים היו יכולים לחכות בכייף עד שהיה לך יותר זמן, עד בכלל, לא?
ההצפה הזו גורמת גם לתחושת דחיפות כזו, שהיא מיותרת לדעתי.
טוב, פה אנחנו נכנסים כבר להצדקות המוכרות של מכורים לרשת, “אבל יכול להיות שאני אפספס משהו” וכו.
יש הרבה טכניקות להתמודד עם זה: לסדר פידים בתיקיות עדיפוּת [“דחוף”, “מדי פעם”, “רק כשמשעמם ביותר”], לקבוע חלונות זמן ספציפיים וקבועים לבדיקה מרוכזת של עדכונים מהרשתות החברתיות, פילטרים משוכללים בג’ימייל שיטפלו במייל הנכנס שלך בלי שתצטרך להגיב עליו ברגע שהוא מגיע, אצבע קלה על “סמן הכל כנקרא”..
לא יודעת. אין לי טוויטר והשימוש שלי בפייסבוק מצומצם למדי. הבעיה המרכזית היא הרסס [160+ פידים אצלי], וכן, אם אני נוסעת ל3 ימים אני “מפחדת” ממה שאמצא שם כשאחזור. אבל גם אז, הפידים מאורגנים בתיקיות לפי נושא, ואני יודעת איזה נושאים מעניינים אותי יותר. בתיקיית החדשות אני מסוגלת לשכנע את עצמי ללחוץ על “סמן הכל כנקרא”.
בקיצור, זה המצב והוא רק הולך להחמיר, אז עדיף ללמוד לחיות עם זה ולשפר את עצמך בהתאם לשינויי הלך הרוח הטכנולוגי בעולם 🙂
התכוונתי לכתוב פוסט בדיוק אבל בדיוק באותו נושא.
המיידיות היא אומנם חשובה אבל איבדה כל פרופורציה לאחרונה.
הניתוח שלך פשוט מעולה, שאפו.
עומר – תודה! (ריקוד קטן וקידה :-))
נמי – זו בדיוק הנקודה שלי. לדעתי אנחנו (את, אני ורב המשתמשים הנוכחים והעתידים באינטרנט) עושים כיום הרבה יותר מדי מאמצים לסדר, לפלטר ולשלוט בכל המידע הזה.
איפה כל האנשים החכמים של האינטרנט? למה הם לא בונים כלים חכמים שיעזרו לנו לעשות את זה? כי הם עסוקים ב-realtime, עסוקים בלהביא לנו את כל זה יותר מהר ויותר מהר.
מאמר מעולה ונכון. אצלי זה עובד ככה: כל עוד לא היה לי טויטר, לא היה חסר לי. כל עוד לא השתמשתי בקורא רסס, לא היה חסר לי. כל עוד לא היה לי פייסבוק, לא היה חסר לי. אלמנט ההתמכרות להצפה במידע (שלא היה קיים בעבר כי היה עיתון פעם ביום, וכולם באו בטענות שנמאס לשמוע חדשות פעם בשעה כי זה אינטנסיבי מדי) – פשוט כי הוא שם ואנחנו יודעים את זה ומחוברים אליו, מקשה עלינו את האבחנה בין רעש ובין מידע, ולא רק. הוא מקשה עלינו את ההתנתקות ממנו לאחר שהתחברנו. 3 פעמים ביום בממוצע אני אומרת שאמחק את הפרופיל שלי בפייסבוק (אבל אז לא אדע מה קורה עם חברים) ואפסיק לצייץ בטוויטר (אבל אז אאבד קשרים מקצועיים), ועדיין לא ביצעתי אף החלטה (ההחלטה הכי אמיצה שלי היא התנתקות מצפיה בטלויזיה ב-3 השנים האחרונות- אני מברכת על זה יום יום). ועדיין, אני כל כך נהנת לשים טלפון בתיקון ולא להיות זמינה לכמה שעות…
תודה מורן! את מציגה עוד נקודה חשובה בהצפת המידע – בלבול המקורות. העובדה שבפייסבוק וטוויטר את מקבלת מידע גם מחברים וגם מידע מקצועי. אני חושבת שגם כאן המשתמשים הכבדים כמונו מתחילים לעשות הפרדה (ידועה ההחלטה של פרד ווילסון להפריד בין פייסבוק לחברים ומשפחה בלבד, לטוויטר לצרכים מקצועיים).
זה שוב חיזוק בעיני לכך שאנחנו מוצפים במידע שאין לנו כלים למיין אותו, ואנחנו מחפשים דרכים מלאכותיות.
אני ממש לא רואה את עצמי כמישהו שחי ברשת או שייך לקבוצת המאמצים המוקדמים, אז אכתוב מעט. נזכרתי במשהו שקראתי בסוף 2006 שכבר אז דיבר על התחום הזה כהזדמנות עסקית שמחכה למימוש.
אפילו השקעתי ומצאתי: http://www.exego.net/collective/276.asp (אייטמים 2 ו-3 שם).
לא יודע אם ירדן התכוון לפתרון ממוכן או פשוט ל”קבוצת מומחים” שמספיק אנשים יסמכו עליהם כדי להקשיב להמלצותיהם, אבל זה באמת משהו שכנראה מחכה לקרות כבר הרבה זמן, ומשום מה לא מגיע לכלל מימוש מספק (כל עניין התגיות ודירוג משתמשים נראה לי שדי נשאר ברמת האנשים שחיים את הרשת או שסבל מהשתלטות של מיעוט קולני, לא?), לעומת המידיות שעלתה כפרחה מאז. האם זה רק הקצאת משאבים או מחסום טכנולוגי? לא יודע. אני לא מספיק מעורה בתחום.
nakamir שאלת הפתרון שאתה מעלה – תגיות/דירוג/מומחה/טכנולוגי היא שאלה מאוד מעניינת, שגם עליה אני חושבת כבר לא מעט. אין ספק שגם כאן יש מקום לדיון (אולי באמת הגיע הזמן לנסח גם את המחשבות האלה לפוסט בפני עצמו).
תודות על התגובה ועל ההשקעה במציאת ההערות של ירדן! אין ספק שהמצב מאז רק “התדרדר” מבחינת עומס המידע על המערכות שלנו, ופתרונות ממש טובים – עדין אין.
הנה עוד אספקט של המידיות: האם פוסט מלפני שבוע, שלא הגיבו עליו כבר 3 ימים, עדיין רלוונטי?
כנראה שכן 🙂
אני מסכים לגמרי עם הדברים שכתבת הדס, וגם עם רוב המגיבים. אני לא חושב ש”קבוצת מומחים” הוא מה שנדרש, בגלל שהטעם שלנו ותחומי העניין הם מאוד אישיים. מה שמאוד מעניין אותי כמי שעוסק בתחום השמישות עשוי להיות משעמם לחלוטין לך, כי את לא מתעניינת בנישה שאותי מרתקת.
אין לי ספק שיש ערך רב במערכת (“פתרון ממוכן”) שתדע לנתח את תחומי העניין וההעדפות שלנו. עד כמה שזה spooky ומרגיש “האח הגדול” (הכוונה לאורוול), שירות כזה שיהיה יעיל יסחוף אחריו משתמשים רבים. קוראי RSS הם מועמדים אידיאליים לבסיס למערכת כזו, לכאורה הם יכולים לאסוף את המידע הזה כבר היום. אולי הם כבר עושים את זה… האתגר פה הוא כמובן הניתוח של המידע, ואיך למנף אותו באפליקציה. יאללה, אני הולך לפתוח סטארטאפ שיעשה את זה! מיד אחרי שאגמור לקרוא את הפידים שלי ב-Google Reader (רק עוד 93,234 נשארו).
קודם כל – הפוסטים שלי לא עובדים על ענין המידיות אלא על ענין האיכות 🙂 אז תודה שאתה מגיב גם שבוע אחרי, זה משמח אותי מאוד.
שנית, הפתרון הממוכן אכן צריך להיות מסוגל להתמודד עם המיקס המיוחד שהוא כל אחד מאתנו, וזה ללא ספק אתגר גדול.
אתה מוזמן להצטרף לסטארטאפ שאני עומדת לפתוח בנושא (!), מסתמן שאני אקדים אותך כי אצלי בקורא יש רק עוד 49,393 פוסטים שטרם נקראו.