אם במקרה לא הייתם בהכרה השבוע, או התחבאתם בחושה, באירן נערכו בחירות שאמורות להיות דמוקרטיות. התוצאות הראו שדווקא הקיצונים המוסלמים, ומי שנחשב השטן בעיני המערב – אחמדינג’אד, זכה ברב.

מאז ההתנגדות והמחאה באירן גואות, ובמקביל החדשות הרשמיות מהמדינה מצטמצמות. דווח שרב אמצעי התקשורת החוצה מאירן נחסמו או מצונזרים קשות. וכאן מגיע כמובן המקום של האינטרנט.  קשה מאוד לחסום את האינטרנט. לא בלתי אפשרי כמובן, אבל העובדה היא שהחרכים הקטנים מספיקים היום להעברת מידע. אין צורך להרחיב על משמעות החסימה כמובן. חסימה של חדשות ומידע גם מתוך המדינה וגם אליה הוא אחד הסימנים החזקים לאופי הממשל.

התפקיד של טוויטר בסיפור החדשותי הזה פרץ הרבה מחסומים והוכיח את כוחו של המדיום. מסתבר שרבים השתמשו בטוויטר על מנת לדווח מה קורה שם, מבפנים, והצליחו למרות החסימות הטכניות. טוויטר הפך למקור מידע כל כך חשוב בתהליך הזה, שאפילו את זמן התחזוקה שאמור היה להוריד את האתר מהאויר לשעה, הזיזו על פי הדיווחים לבקשת הממשל האמריקאי שהשתמש בטוויטר לצורך איסוף מידע.

______________

אם עד לפני כמה חודשים שמענו הרבה קולות ש”לא מבינים את הקסם בטוויטר הזה” (וגם אני התלבטתי), בהמשך הרבה התמכרו אבל עדין הדיון היה לגבי איך מסבירים לאנשים “מבחוץ” מה יש שם בפנים. חלק אמרו שהגדולה של טוויטר היא בפשטות שלו, ובכך ש”כל אחד מבין”. וחלק אמרו – אי אפשר להסביר. חייבים לחוות.

קליי שירקי אומר שהמהפכה היא האפשרות של “כולם לתקשר עם כולם”. לא עוד ספר שאחד כותב לאחרים, לא עוד בלוג שאחר כותב ואחרים מגיבים, אלא כולם מדברים עם כולם (זה תמצות של תמצות, אני מאוד ממליצה על המצגת עצמה).

כל מה שקרה בימים האחרונים, טוויטר בחדשות, בממשל, הדיונים על כוחו, כל אלה מתחברים אצלי למחשבות מהזוית של המשתמש היחיד. האם כאן נגלה ה’קסם של טוויטר’? ומה הוא?  הקסם בעיני, ברמה האישית והראשונית, הוא היכולת למצוא קהל/מידע/לתקשר בכל נושא.

אם תדע איך להשתמש בטוויטר, ותעקוב אחרי האנשים הרלוונטים הוא יוכל:

ברמה המקצועית:

• להחליף את קורא ה-RSS שלך. ממנו תקבל כבר קישורים לכל הדברים המעניינים/רלוונטים (כמובן שגם להרבה דברים פחות מעניינים או רלוונטים, אבל זה קורא גם ב-RSS).
• לספק מידע מיידי (real time) שהוא כבר מעובד ברמה הראשונית – הטרנדים למינהם הם כבר סוג של אגרגציה שנעשית מתוך המידע.
• לקשר אותך לאנשים שבשום דרך אחרת לא היית יכול ליצור כזה קשר איתם (אפילו אם מדובר רק על לעקוב אחריהם – אם הם באמת מעניינים/חשובים, הידע הזה יכול לתרום הרבה מאוד).

ברמה האישית:

• לספק מידע – המלצות, חויות,  בכל נושא או צורך אנושי
• לספק קהילה שוקקת עם התחושה ש”תמיד יש שם מישהו”

כמובן שהקסם הזה מותנה בכך שאני כמשתמשת מקדישה את הזמן והמחשבה, מוצאת את האנשים שמעניין ורלוונטי עבורי לעקוב אחריהם, מצליחה להתמקד בדברים החשובים ולא נסחפת אחרי הרעש, המהירות וכמות המידע הבלתי נתפסת שמועברת שם ב-140 התוים.

מובן גם, שלקסם הזה יש מגבלות, וגם עליהן מדברים הרבה. החל מהרידוד המובנה ב-140 תוים, הניתוק מהחיים האמיתיים (ריקי כהן) ועד להסחפות עדרית ותחושה של עשיה מבלי חשיבה מאחוריה ומבלי שתהיה לה תרומה ממשית. הפוסט של רומי יצחקי בנושא הזה מענין ביותר, והאייקון כאן למטה רק ממחיש את הנקודה.

אבל חששות, סכנות, בעיות, תמיד יש. השאלה היא איך פותרים ומתמודדים. טוויטר נראה כמספק כרגע את היישום הראשוני, ומסביבו התעשיה עוסקת בבעיתיות ובבנית כלים ודרכים להתמודדות עם איתה.