העובדה שהאינטרנט נולד לפני 20 שנים ויומיים בדיוק, ואני לפני 33 שנים פחות יום, אומרת שאני ממש מהדורות האחרונים ש”לא ידע מה זה אינטרנט”.  

אני מהדור שהכין שיעורי בית בבית הספר היסודי בעזרת “בריטניקה לנוער”, ובתיכון עם האינצקלופדיה העברית. היינו הולכים ל”חדר עיון” בספריה. באחד משבועות הספר ההורים שלי קנו את כל האינציקלופדיה העברית בהוצאה החדשה (דפים יותר דקים, שני כרכים בספר), והמשכנו לקבל כרכי “מילואים” במשך כמה שנים אחר כך, הידע הגיע בטפטופים, באותיות קטנות וצפופות. 

היום אנחנו כבר כמעט לא קונים ספרי מידע.
את המידע המקצועי שלי אני מקבלת כמעט כולו מהאינטרנט. בלוגים מקצועיים, מוצרים עובדים, הם החינוך המקצועי שלי. כנסים והרצאות מוסיפים את הקצפת, ולעיתים רחוקות אני אקנה ספר, אבל הוא יהיה בדרך כלל אסופת מאמרים/דוגמאות/קורס ספציפי. 

ספרי המידע היחידים שאני עוד קונה באדיקות הם ספרי בישול. אני זוכרת את ספרי הבישול של אמא שלי. הרבה טקסט. הוראות מכוונות לנשים בלבד. בלי תמונות בכלל. היום אני בוחרת את הספרים בעיקר לפי התמונות… קניתי לי אנציקלופדית בישול ליומולת הזה. למה דווקא בשביל בישול כן צריך ספר? כי יותר קל לקחת אותו למטבח? ולקשקש עליו? כי הקריטריון שלי להצלחת המתכון היא עד כמה הדף מוכתם מנסיונות? התשובה האמיתית היא כנראה כי אני בת 33.

אז המידע כבר עבר מזמן לאינטרנט. ואחריו גם הקניות.
פעם השתמשנו ברשת רק כדי להשוות מחירים, אבל לא רציתי לקנות ברשת. פחדתי מה יקרה אם יהיה מקולקל, לאן פונים, איפה מחזירים. היום – האינטרנט כל כך הרבה יותר אמין בעיני. לאחרונה, בכל פעם שקניתי בחנות משהו מהותי- נכוותי.  גם באינטרנט היו כוויות, אבל הן היו פחותות ונעשה הרבה יותר מאמץ לפצות. קניתי השנה באמזון ספרים כמובן,ודיסקים ו-DVD, אבל גם סיר ומיקסר, ופוסטר ועוד כל מיני. אמזון הוא המשביר לצרכן שלי. 

והתקשורת.
כשהייתי ילדה והחברה הכי טובה שלי גרה במושב ליד טבריה, היה מותר לי לדבר איתה בטלפון רק אחרי תשע בערב, כי אז הוזלו התעריפים לשיחות בין עירוניות. היום היא גרה בגבעת שמואל ואני בלונדון, והשיחות שלנו כבר לא עולות לנו כסף. בכלל. ואנחנו לא מחכות יותר לדואר, כי כשהיא כותבת לי מכתב אני מקבלת אותו תוך שניה. שלא לדבר על אס אם אסים מבית היולדות.

והחברות.
כשחבר טוב שלנו עבר לגור בארה”ב, הבנתי מהר מאוד שמה שבעצם איבדנו הוא את המידיות, היומיומיות שעושה חברות אמיתית.  מה אתם עושים הערב? הצינון עבר? ראיתם את הסרט ההוא? איך היה?  היום אני יודעת יותר מה הוא עושה ביום יום יותר מאשר אנשים שעובדים איתי באותו משרד. יודעת לאיזה סרט הוא מתכנן ללכת, מתי, איזה פופקורן הוא לועס, ומה הוא חשב ביציאה מהסרט. מי צריך להיפגש כשיש עדכוני סטטוס.

איך יראה האינטרנט בעוד עשרים שנים? אין לי מושג.

הלוואי שיצליח לשמור על אוירת השיתוף, הפתיחות, העושר שיש בו.  
על המידע, השרותים והקשרים בין אנשים.

ואת כל זה אני מאחלת גם לעצמי. בתוספת אחת – לדעת מתי לכבות את המחשב ולצאת החוצה לשמש.