איך מגדירים ומודדים הצטיינות בניהול מוצר? כשאין בית ספר עם קורסים ותעודה וציונים, וגם ביום יום של העבודה לא ברור איך ומה מודדים.
זה מתקשר בדיוק לפוסטים האחרונים שלי על המטריקות והמדידה, על הפוקוס שיש לנו על דברים שאפשר למדוד אותם.
מי שחיפש עבודה בניהול מוצר לאחרונה יודע/ת, שהטרנד עכשיו הוא לכלול מטריקות ש״הזזת״ הקישור לביזנס, וההצלחה המסחרית, מקבלים יותר ויותר חשיבות גם בעבודה היום יומית של מנהלי המוצר, וגם בתהליכי מיון.
אבל כולנו יודעים שהרבה הרבה ארגונים לא מצליחים. האם זה בהכרח אומר שעבודת ניהול המוצר שם לא הייתה טובה?
אם עבדתי בשלוש חברות שהמוצרים שלהם נכשלו, זה אומר שאני לא יודעת לנהל מוצר? אני לא מנהלת מוצר טובה?
אז אני רוצה לדבר היום על מדדים של מקצוענות שקשה למדוד/להעריך אותם. יש כאלה שאנחנו רגילים להתיחס אליהם – יכולות תקשורת (לספר סיפור), קבלת החלטות, ניהול ממשקים וכו. וחלקם גם למדנו איך להעריך.
אבל יש שניים, שהם סופר חשובים בעיני, אחראים למשהו כמו 50% מההצלחה של מנהל/ת, או לפחות חלק ניכר מהיכולת לנבא האם היא או הוא יהיו מעולים בתפקיד חדש, ובדרך כלל לא מתיחסים אליהם ישירות.
הראשון – הרצון. הדרייב. המוטיבציה.
הרצון לעשות עבודה ממש ממש טובה.
בגדול אני מאמינה שכל בנאדם רוצה לעשות עבודה טובה. כולנו רוצים להיות מוערכים.
אבל יש אנשים שזה ממש מנוע בחיים שלהם. שהם רוצים להצטיין. שהם רוצים להזיז דברים, להניע, לגרום לדברים לקרות. שחשוב להם מאוד שהעבודה שלהם תהיה טובה ואפילו מצוינת. שהם לא מסתפקים ב״עשיתי מה שיכולתי״
זה קשור כמובן גם ל ownership, accountability וכל שאר המילים היפות שקשה מאוד להעריך אותם ולמדוד אותם.
השני – הרצון להשתפר וללמוד כל הזמן.
אף פעם לא מספיק לי מה שאני יודעת.
אני תמיד רוצה לעשות יותר טוב.
אני תמיד רוצה ללמוד עוד.
זה קשור לנקודה הקודמת, וגם לצניעות שאומרת ״לעולם אני לא אגיע למקום שאני יודעת הכל״. אפילו אם יש לי כבר הרבה ניסיון, כלים, יכולות – ברור לי שיש עוד המון ללמוד ותמיד יש לאן להשתפר ולעשות יותר טוב. קשה לי לשים את האצבע איך לקרוא ליכולת הזו – זה סוג של צניעות, עם הבנת הסיבוכיות של העולם והמגבלות של בני האדם, בשילוב הרצון המתמיד להשתפר.