שלום לך, המנהל העסוק מדי.
אתם מכירים את הטיפוס, הוא כל כך עסוק, וכל כך חשוב, שהוא לא טורח לענות לזימונים לפגישות. לפגישות שהוא כן מגיע, הוא תמיד מגיע באיחור, וזה לא נדיר בכלל שהוא פשוט לא מופיע.
השבוע היתה לי פגישה עם מנהל כזה. חיכיתי 10 דקות בזום, לבד, ואז סגרתי.
אחרי 19 דקות הגיע ממנו מייל – ״יש לי יום ממש עמוס, נכנסה איזה מצגת חשובה מחר, בחמישי יהיה לי יותר נח.״
בואו נעזור למנהל העמוס ונחשוב ביחד, איזו מילה חסרה במייל הזה?
אז רציתי להגיד למנהלים כאלה, שהם *חושבים* שהמשמעות של ההתנהגות הזו היא: אני מאוד חשוב, אני מנהל המון דברים, אני מתעדף את המשימות שלי כל הזמן ומחליט ברגע האמת מה הכי חשוב עכשיו.
אבל מה שההתנהגות הזו משדרת לסביבה זה בדיוק ההיפך.
אני לא יודע לנהל את הזמן שלי
אני נכנס ללחץ מכל שטות
ואני חושב שהזמן שלי יותר יקר וחשוב מאשר של אחרים
אל תהיו המנהל הזה. הזמן של כולנו זה המשאב הכי חשוב. לא רק לחברה מבחינה עסקית, אלא גם לנו, כבני אדם. זלזול בזמן של אנשים אחרים זה בעיני אחד החטאים הגדולים ביותר שארגון יכול לעשות.