מחשבות בעקבות הפרק של “ניהול מוצר – גרסאת הבמאי” שבו בני ואייר ארחו את נדב כהן שהיה דירקטור פיתוח בספוטיפיי במשך חמש שנים.
שום דבר בפרק הזה לא הפתיע אותי, אבל הוא חידד לי מאוד דברים שכבר חשבתי מזמן.
- אין מבנה אחד מושלם שיכול לעבוד בכל חברה
כולם מדברים על סקוואדים/קבוצות מועצמות אבל אפילו בספוטיפיי המבנה המפורסם של הסקוואדים (כפי שנראה בסרטים שהם עצמם עשו) הוא רק מבנה אחד שהם עבדו איתו. ולפעמים הוא עבד טוב, ולפעמים פחות. - למבנה הארגוני יש קשר חזק וישיר לתרבות הארגונית ולתרבות המקומית שאנשים גדלו בה
זו נקודה מאוד מאוד מעניינת. נדב אמר שהתרבות של הקבוצה הראשונית בספוטיפיי היא תרבות שבדית, ששונה מאד מאוד מהתרבות האמריקאית, ומן הסתם גם הישראלית. הישראלים מגיעים מהצבא, מהיררכיה מאוד ברורה, וכל הקונספט של אוטונומיה, קבוצות מועצמות וכו’ – הרבה יותר קשה להם. - כל קונספט ניהולי אפשר לקחת רחוק מדי, וצריך להזהר
נדב נתן דוגמאות של אנשים/קבוצות שלקחו רחוק מדי את התפיסה של קבוצה אוטונומית, עד כדי כך שהם היו צריכים לנסח מחדש את המוטו ל- aligned autonomy, מה שמיד הזכיר לי את move fast and break things של פייסבוק, שבשלב מאוחר יותר שונה ל- move fast and break things responsibly
לסיכום – צריך לקרוא את כל הספרים, וללמוד את כל השיטות, ולבחור בזהירות ובמחשבה את הפורמט האירגוני הנכון. צריך גם להשאר ביקורתיים, לא לקחת שום שיטה כתורה מסיני, ולהמשיך ולבדוק בכל שלב האם המבנה מתאים או צריך לעשות התאמות.
זו מסקנה קצת מבאסת, ברור שהיה יותר קל אם היה פורמט אחד שאפשר היה להתישר לפיו והכל היה עובד. אבל ככה זה. מוצרים זה דבר מורכב, ואנשים אפילו יותר.