זה לא שבאמת נמאס לי מפייסבוק. עדין יש בו המון דברים שאני מאוד אוהבת. אבל שילוב של שני גורמים עיקריים (ועוד אחד קטנטן) ממש ממאיסים עלי את הענין בתקופה האחרונה:

1. האלגוריתם הולך רחוק מדי – אני משוכנעת שבשבועות/חודשים האחרונים יש שינוי באלגוריתם שאמור “להעשיר” את הפיד, אבל התוצאה שלו היא הפוכה, הוא גורם לי להתרחק מהפיד. מה עושה האלגוריתם הזה? מציף לי פעולות שעושים אנשים שהם חברים טובים שלי (יחסית, לפחות לפי פייסבוק), והם מאוד פעילים בפייסבוק. אבל הפעולות האלה בדרך כלל קשורות לאנשים שאני בכלל לא מכירה. כך יוצא שהפיד שלי מלא בתמונות וחדשות של אנשים שאין לי מושג מי הם, ואני כל פעם צריכה להבין מי הם ולמה לעזאזל הם שם. אז אני מגלה שאחד מחברי הפייסבוק שלי (שהוא ממש לא חבר קרוב, אלא חבר אקטיבי מבחינה פייסבוקית) עשה לייק או הגיב לפוסט המדובר. בדרך כלל, גם הפוסט נכתב על ידי מישהו שהוא אקטיבי מבחינה פייסבוקית, אז יצא שהתגובה של החבר שלי היא אחת ממאה שלושים וחמש. שם פייסבוק דווקא מקצר את הדרך, הוא מציף לי את התגובה של החבר, שהיא בדרך כלל משהו ממש מקורי כמו:  מרגש! אני לא מאמין כמה זמן עבר! וכו’.

2. האנשים הרגשניים מדי, שמשתפים מדי – הפיד שלי מלא באסונות. הריונות שלא צלחו, לידות מוקדמות, ניתוחים שלא הצליחו, בני זוג שנפרדו, אבות שחסרים כבר עשרים שנה והבן/בת כותבים להם מכתב מרגש על החלל שלא התמלא. וגם אם זה לא אסון, הצד השני של חגיגת האהבה והרגשות המוגזמים גם הם כבר קשים לי. אני מאושרת שמצאת את בן הזוג שלך ואת נהנית מכל רגע איתו. באמת פייסבוק הוא המקום להגיד לו תודה על כמה הוא נפלא? באמת צריך לשתף את כולנו בהתרגשות שממלאת אותך כל בוקר וכל ערב? זה קצת יותר מדי חשיפה מבחינתי. קצת יותר מדי רגשות על השרוול, ואסתכן ואומר שזה אפילו גובל בחוסר אמינות. עוד סטאטוס אחד של אמא שמודה לתינוק שלה ש”לפני שלוש שנים הפכת אותנו למשפחה”… את גם מקורית וגם מרגשת. אני לא מאמינה כמה זמן עבר.

3.  ועוד אחד בקטנה, אם יורשה לי – הטבעונים האלימים. נמאסתם. אתם רוצים להיות טבעונים? סבבה. אתם רוצים לחלוק את האושר איתי? סבבה בריבוע. אבל אתם באמת חושבים שעוד סרטון של גוזלים/עגלים/דם יעזור למטרה שלכם? די נו!

יאללה יאללה, אומרים לעצמם שלושת קוראי הבלוג הסבלנים שהגיעו עד כאן – תתנתקי ודי. מישהו מכריח אותך להיות/לבקר בפייסבוק הזה? אבל זה הענין. יש שם גם דברים טובים ממש. בעבר הגבלתי את פייסבוק לחברים, והשתמשתי בטוויטר לדברים יותר כלליים/מקצועיים. אבל גיליתי שגם בפיסבוק יש אנשים מעניינים, שאומרים דברי חוכמה, והתרת המגבלה של 140 תוים עוזרת להעברה של רעיונות יותר מורכבים. אז אני לא אתנתק, אלא אנסה להשתמש בכלים הקיימים כדי לנקות את הפיד שלי מהדברים המעצבנים.

תפריטי הגדרות וחסימות – אני בדרך אליכם.