בזמן האחרון כמה אנשים שונים, ודווקא מהזן הטכני, דיברו איתי על החשיבות של מערכות יחסים בתוך המשרד. על כך שצריך להשקיע בקשרים עם אנשים, ולא רק לשבת בחדר שלך ולעשות עבודה מצוינת.

כמובן שעבודה מצוינת היא תנאי ראשוני ובסיסי בעיני, אבל זה פשוט לא מספיק. הסיבה שאנשים בדרך כלל חושבים שזה לא מספיק, היא שיש הרגשה שאתה צריך “לקדם את עצמך בארגון” אחרת אף אחד לא ידע איזו עבודה מצוינת אתה עושה. אני לא בטוחה שזה נכון, אני חושבת שאם יש מנהל טוב (ואני מודה שזה לא פשוט למצוא מנהל טוב, אפילו נדיר), אבל אם יש מנהל טוב, אז הוא יודע מצוין מי העובדים שלו, ומי מהם הם המצוינים, והוא יודע גם לשווק אותם בתוך הארגון וגם לתגמל אותם בהתאם.

אבל מעבר לענין הקידום האישי, מערכות היחסים עם אנשים אחרים הן גם חלק מקידום העבודה עצמה. הרי גם בחברות הכי מסודרות, ממושטרות, מקובעות, יש לפעמים צורך לעגל פינות. יש לפעמים טעויות שנעשות, וצריך לתקן מהר ומעבר לתהליכים הקיימים, יש לפעמים לחץ וצריך פשוט לגרום לדברים לקרות. ואז – אם אתה מכיר את הבנאדם שמולך, והוא מכיר אותך, ואתם בסך הכל ביחסים טובים – הרי הסיכוי שהוא יגרום לדברים לקרות, אפילו שהוא לא חייב, הוא הרבה יותר גבוה.

כמו שאמר לי חבר חכם – ביום יום אפשר לעטוף כל פגישה וכל מייל בכל ה”התנחמדיות” הנדרשות. אבל אז יש יום לחוץ, או פרויקט לחוץ, או סתם כתבת איזה מייל קונקרטי ומהיר, ואת רוצה שיקראו אותו מתוך הגישה של “אני מכיר אותה, היא מעולה, היא רוצה רק טוב, יאללה בא ננסה לעזור”, ולא מתוך הגישה של “מי זו? מה היא רוצה ממני? מה זה הטון הזה?”.

בקיצור – להשקיע במערכות יחסים זה הדבר הנכון. גם במשרד. גם בשבילך, וגם בשביל החברה.