בשנים האחרונות אנחנו רואים פוקוס בעבודת המוצר על תוצאות, אימפקט, ביזנס.
תופעת לוואי של זה היא מנהלי מוצר לא רוצים לעבוד על מערכות תשתיתיות.
כולם רוצים להיות כמה שיותר קרוב ליוזרים.
עבודת תשתית נתפסת כמשהו פחות מענין או חשוב, ובעיני זו טעות.
מוצרים טובים צריכים תשתיות טובות.
זו יכולה להיות תשתית להגדרת משתמשים, תמחור, או אנליטיקס ו -AB testing.
כולן הופכות להיות קריטיות בשלבים שונים של התפתחות המוצר.
אנשים בורחים מתשתיות, לדעתי, כי לא יודעים להגדיר בצורה טובה מה האימפקט של העבודה הזו.
קל יותר, והארגון מסתכל יותר, על אימפקט ישיר על המשתמשים (להעלות שימוש בפיצ׳ר מסוים, להגדיל הכנסות).
הטענה היא שלהגדיר את הערך של מערכות תשתיתיות הרבה יותר קשה.
איך מודדים את הערך של מערכת תמחור גמישה, של כלי אנליטיקס, וכו?
אני אטען את ההיפך
אירגונים שלא מבינים את החשיבות של המערכות התשתיתיות האלה, לא משקיעים בהם ולא חושבים עליהם מספיק, משלמים על זה מחירים כבדים.
אני גם טוענת שזה לא כל כך מסובך להגדיר את הערך שהמערכות האלה נותנות.
זו עבודת ניהול מוצר קלאסית, של הבנת המשתמשים, הצרכים העסקיים, והגדרת הדרכים למדוד אותו.
היא מורכבת, אבל זה מה שהופך אותה למעניינת בעיני.
מסכימים? לא מסכימים?
תהיו כנים עם עצמכם – איזה תפקיד הייתם מעדיפים? לעבוד על מערכת תשתית, או על הממשק הישיר ללקוח?