נירמול הפכה להיות מילה קצת שחוקה, מילה של משפיעניות, שבעצם ברב הפעמים משתמשים בה כשרוצים להגיד ״חשיפה חיובית״, ״רשות לדבר על״.
״אני מנרמלת״ משמעו – אני מדברת על משהו, אני לא מסתירה, אני מתייחסת לתופעה כמשהו נורמלי ולא משהו לא נעים/סודי/בעייתי.
אחד הפידבקים הקלאסים שאני מקבלת על המפגשים של הגילדה הוא שהם ״מנרמלים״ את האתגרים שמנהלי ומנהלות מוצר נתקלים בהם. התחושה הזו שאת/ה לא לבד.
בעיניי, זו גם הוכחה לנקודה שאני כל הזמן מדגישה והיא שניהול מוצר הוא כבר מתודה, הוא פרקטיקה מקצועית.
כמובן שיש גם הרבה הבדלים בין ארגון לארגון, אבל, אם ניקח השוואה קצת מרחיקת לכת – גם אצל עורכי דין בכל משרד דברים נראים קצת אחרת, ויש תחומים שונים ופוקוסים שונים של עבודה, ותהליכי העבודה קצת אחרים, ועדיין המקצוע הוא המקצוע.
אבל יש עוד אספקט ל״נירמול״. לא רק החשיפה, אלא גם ההבנה של ״העקומה הנורמלית״.
מעבר לתחושה הכללית של ״אני לא לבד״, השיתוף בקבוצה בעצם מאפשר לשרטט את העקומה הנורמלית. כלומר איפה הדברים אצלי בארגון נעשים בצורה שהיא מקובלת – אולי קצת יותר קשה, אולי קצת יותר קלה, אולי קצת יותר מסודרת אולי קצת פחות מסודרת, אבל נורמלית. ומצד שני – איפה אצלי בארגון יש דברים שהם אולי קצת קיצוניים ועל איזה אזורים או בעיות או אתגרים כדאי לי להתעכב ולהשקיע ולהלחם.
השרטוט של העקומה הנורמלית, והמשמעויות שלה, היתה תובנה של אחד המשתתפים במפגש הסיכום של הגילדה. התובנה הזו כל כך מצא חן בעיניי כי אני זוכרת את עצמי כסמנכ״ל פרודקט צעירה, יושבת בהנהלה של החברה, ומתלבטת עד כמה להיכנס לויכוח קשה מול סמנכ״ל הפיתוח.
אני בטוחה שאתם מכירים את הסיטואציות האלה. יש לנו כל כך הרבה נקודות ומממשקים וצריך לדעת לבחור איפה להתעקש ואיפה לא.
היכולת לשים את כל הדברים האלה על איזו שהיא עקומה נורמלית ולהבין מה באמת אמור להפריע לי, על מה שווה להתווכח כי יש כאן משהו לא תקין/לא מתאים/לא נכון, ואיפה אין טעם כי זה לא מספיק חשוב, איזה קווים לשרטט שאני לא מוכנה שיחצו – זו בדיוק הנקודה. מעבר לנירמול של שיתוף ולידיעה שכולנו פה ביחד.
לסיכום חברים – אם גם אתם/ן רוצות ורוצים להבין ״מה נורמלי״, ולשרטט את העקומה, ולהבין על מה שווה להתעקש, ואיפה אפשר לשחרר – בואו לגילדה! ההרשמה בעיצומה, כל הפרטים באתר שלי.