אם מישהו היה מצליח לתעד בצורה טובה את תנודות מצב הרוח שלי בתקופה האחרונה, זה היה אחד הגרפים הכי קיצוניים, הכי לא צפויים, שאפשר לדמיין.
תיראו, זה לא שהייתי בנאדם רגוע ושלו ביום יום גם לפני אוקטובר. להיפך, זוכרת שיחה עם חבר לפני המון שנים כשהוא הלך ללמוד זן בודהיזם והסביר לי שאנחנו צריכים להיות כמו צינור ששט בים והגלים עוברים סביבו ודרכו והוא ממשיך בדרך שלו, ואני אמרתי כבר כאז שזה לא החיים שאני רוצה. אני רוצה להרגיש, אני רוצה לשמוח מאוד, ומוכנה גם להרגיש כאב ועצב, כי זה חלק מלחיות.
אבל בימים אלה, כל יום מכיל מעברים כל כך חדים, וקשת רגשות כל כך קיצוניים, שאני באמת תוהה לפעמים אם הלב/הנפש שלי מסוגלים לעמוד בדבר הזה. וכל זה כשאני משתדלת באופן מודע לשמור על עצמי ולא ליפול לדום-סקרולינג או להתבוססות בסיפורים הקשים באמצע יום עבודה.
אז אם גם אתם כמוני, הנה משהו שאולי ישמח אתכם – מסתבר שדווקא אנשים כמונו, שחווים הרבה רגשות, הם יותר ״עמידים״ ובריאים נפשית ופיזית. מסתבר שיש דבר כזה שנקרא Emodiversity, ( קיצור של emoitonal diversity), שהחוקרים מקבילים אותו ל ecodiversity.
מה זה eco-diversity? מדובר בגיוון, עושר, של סוגי צמחיה באזור מסוים. מסתבר שבמערכות טבעיות כמו יערות למשל, ככל שהן יותר עשירות ויש בהן יותר סוגים של צמחים ובע״ח, כך הן מתאוששות בצורה טובה ומהירה יותר מאסונות (כמו שריפה).
מחקרים מראים שגם בני אדם שיש להם טווח רגשות יותר ״נגיש״ – כלומר הם מדווחים על הרבה סוגים של רגשות, שהם חווים ביום יום שלהם (וגם בתקופות לחוצות), אנשים כאלה עמידים יותר למצבי לחץ. במה מתבטאת העמידות? פחות מחלות פיזיות ונפשיות (במחקר המקורי בדקו גם הוצאות רפואיות, כמה אמריקאי מצידם).
לא בטוחה שהמחקר הזה הוא לא מבית המובן מאליו. גם לא בטוחה שאיך שהם בודקים את טווח הרגשות זו הדרך הנכונה. גם לא בטוחה שאיך שהם בודקים את ההשפעות על הבריאות זו הדרך הנכונה. החשיבה הביקורתית שלי עוד לא השתכנעה מהמחקר עצמו, אבל קונספטואלית זה נראה לי ממש הגיוני ואפילו סביר. אולי המקביל לסיפור על העץ שמתכופף ברוח, ולא נשבר.
אז בזמן שהרגשות שלי נעים בין תהומות הייאוש, לרגעים של הקלה ואפילו אושר רגעי, בכתבה הזו תמצאו מילים מדויקות, מכל מיני שפות, להמון רגשות שלא ידעתם שאתם מרגישים.