מסתובבת בעולם וחושבת יותר ויותר על מקומות שהייתי מעדיפה בהם פתרון אוטומטי/בינה מלאכותית על פני בני אדם. ולמה.
יש מקומות שברור לי מראש שאני מעדיפה לא לתקשר עם בני אדם. אבל יש מקומות שאני מבינה את זה רק עכשיו, וזה מפתיע.
הברורים – קופה שרות עצמי בסופרמרקט, צ׳ק אין לטיסה, מקומות שהאוטומציה חוסכת לי לעמוד בתור, חוסכת לי טעויות אנוש (שמשום מה בסופר הם תמיד לרעתי), ובגדול מורידה את החיכוך כדי לסיים מטלה. זה ברור. אבל יש מקומות שזה פחות ברור.
קארה סווישר דיברה על כמה היא היתה מעדיפה מונית אוטונומית, ופתאום הבנתי שגם אני. נהגי המונית זה הפריקשן הכי גדול שמונע ממני להשתמש במוניות, הרבה יותר מהמחיר. הריח שלהם/התלות בהם למזגן/חלון/רדיו, כמה אשמח למונית אוטונומית. הרבה יותר דחוף לי ממכונית פרטית אוטונומית.
עוד שרות שהופתעתי מהאטרקטיביות של ממשק מלאכותי – תמיכה נפשית! בעקבות הפודקסט של חן וגלית על שרות כזה, הבנתי שלצרכי ״רק רציתי לפרוק״, זה עובד. היא לא שופטת, לא צריך לשאול אותה מה שלומה, היא פשוט שם. ״מתעניינת ותומכת״. לא חושבת שהיא תחליף מטפל/ת טובים באמת, אבל יש מקומות שזה יכול ממש לעזור.
אני לא חושבת שזה יתדרדר לזה שבני אדם לא יצטרכו אינטראקציה אנושית. אפרופו גם המשקפיים של אפל. הטכנולוגיה יכולה להתקדם ממש מהר, אבל אני באמת מאמינה שגוף האדם, אבולוציונית, צריך נוכחות של אנשים אחרים. להריח, לנשום, להרגיש. אבל אם להיות אופטימים לרגע – יש כאן פוטנציאל חיובי עצום.