הקשבתי הבוקר לשני עדכונים מהניוזלטר של בן תומפסון (ממליצה מאוד!). בגדול אני מעדיפה להקשיב על לקרוא בימים אלה, ומקשיבה במהירות של 1.5X בזמן שאני עושה דברים אחרים.
הענין הוא שהבוקר אחרי האזנה מרוכזת (תוך כדי סידור הארון), בעצם הבנתי שכל פרק ששמעתי, במשך בערך 10 דקות, אפשר היה לתמצת בשניים שלושה משפטים. מקסימום פיסקה.
ברור שמסביב לפיסקה הזו יש הרבה הסברים, דוגמאות, השוואות וכו׳, שתומפסון עושה אותם מצוין והם גם נותנים ערך, אבל לא תמיד יש לי זמן או סבלנות לאלה, וחשבתי לעצמי האם הגיע הזמן להעביר את התוכן של הפרקים דרך איזה סוכן חכם שיתמצת לי, לפני שאני מתחילה להקשיב לעומק?
שלא לדבר על הפרקים בפודקסט של לני, שהם ארוכים ומלאי ״פלאף״ בעיני (כל ההתחנפויות של לני למרואיינים, אין לי סבלנות לזה), מה שגורם לי הרבה פעמים לוותר, ולא להקשיב.
מה יקרה אם יהיה לי סוכן שיתמצת לי את העיקר, וזהו? אם זה ישמע ממש מענין, תמיד אני יכולה להקשיב רק לפרקים ספציפיים.
כמובן שאני לא לבד.
אמסטרדמסקי הקדיש פרק ב״חיות כיס״ לאנשים שמקשיבים לפודקסטים במהירות גבוהה. הוא ממש הפציר בנו לא לעשות את זה. אבל לדעתי אין סיכוי. המסקנה שהוא הגיע אליה בסוף נכונה – זמן זה המשאב הכי יקר שלנו, ומי שאוהב ללמוד דברים חדשים, הרבה פעמים גם רוצה לנצל את הזמן בצורה הכי טובה.
רענן שקד דיבר על המאמץ של לקרוא מאמר ארוך, באנגלית. האם לבקש מאיזה מנוע שיתרגם לי? וגם כבר שיתרגם, אז אולי שגם יסכם? ואז הפוטנציאל הוא שנאבד שתי רמות – גם את המקור (ואין מה לעשות – תרגום עלול לאבד חלק), וגם את הדוגמאות/התוכן/הטון.
תמיד חשבתי שאחד היתרונות שלי הוא ההתעמקות. אני כן קוראת את כל המאמר ולא רק את התקציר, אני כן מקדישה זמן להקשיב לפודקסטים (אפילו אם במהירות מוגברת), וגם חושבת עליהם אחר כך, ומנתחת אותם, וכותבת את התובנות שלי. זה חלק שאני אוהבת בלמידה המקצועית. זה נותן לי כלים, ודוגמאות, והשראה.
אבל מסתבר שהיום, עם כמות התכנים שיש, השילוב של לחסוך זמן, וגם לקבל מידע שאחרת קשה לי (כמו הפודקסט של לני), מפתה מאוד. מבינה את המחיר והאובדן הפוטנציאלי, אבל יש לי הרגשה שזה ממש מגיע.