הרבה מנהלים חושבים שאם נצליח להגיע להחלטה בהסכמה, קונצנזוס, זו תהיה ההחלטה הכי נכונה.
גם בניהול מוצר אני רואה את זה לא מעט.
הרי אין תשובה אחת נכונה בניהול מוצר
או לפחות – קשה לנו מאוד לדעת מה היא
ולכן, אנשים חושבים, שהדרך הנכונה היא להקשיב לכולם ולהגיע להסכמה
בתיאוריה, ככה גם הצוות יותר engaged ומרוצה.
בפועל
זו אחת הדרכים הבטוחות ביותר לבזבוז זמן משמעותי,
ליצור חוסר שביעות רצון
ובסופו של דבר ליצר מוצר בינוני
שאף אחד לא מתלהב ממנו.
בוא נתחיל מהמובן מאליו:
הגעה לקונצנזוס דורשת זמן. המון זמן.
בארגונים טכנולוגיים, זה אומר עוד פגישות,
עוד אימיילים
עוד דיונים ב-Slack
עוד לופים של משוב
כאילו שכחנו שהמשאב היקר ביותר שלנו הוא זמן.
כאילו שכחנו שכל יום שעובר בניסיון להגיע להסכמה הוא יום שהמתחרים עשוים להתקדם.
מעבר לזה, כדי להגיע לקונצנזוס, נדרשות פשרות.
כשמנסים לענות על כל דרישה או רצון או המלצה או מחשבה של כל מי שבחדר
מגיעים למוצר שהוא סבבה לכולם (במקרה הטוב)
אבל לא מעולה לאף אחד.
ונקודה שכולנו יודעים ואף אחד לא אומר
הקונצנזוס הוא בעצם אשליה
אפילו אם השקעת את כל הזמן והמאמץ להשגת הסכמה
במקרים רבים אנשים מסכימים בפומבי
כדי שתתקבל כבר החלטה ואפשר יהיה להמשיך
אבל הם לא באמת מסכימים
חשוב להבין שויתור על קונצנזוס הוא ממש לא ויתור על מנהיגות
להיפך
מנהיגות אמיתית מגיעה כשמקבלים החלטות ברורות
גם כשהן לא פופולריות
ולוקחים אחריות על התוצאות.יש לי גם טיפים מה כן עובד במקום קונצנזוס ואיך להגיע לשם,
אבל הפוסט הזה ארוך מדי כבר.
תנו סימן אם אתם רוצים גם את החלק של ״מה כן עובד״.