בשבוע שעבר עשיתי סקר בלינקדאין. שאלתי האם הייתם מוכנים להשתמש באיג׳נט חכם ממש, שבאמת עוזר בהרבה מטלות, מתוך זה שהוא יושב על המחשב שלכם וקורא הכל.
התאוריה שלי היתה שאנשים צעירים, מתחת לגיל 35, ישמחו להשתמש בכלי כזה, וענייני הפרטיות לא יטרידו אותם בכלל.
מצד שני, הנחתי שאנשים בגיל יותר מבוגר, יהיו יותר זהירים.
תוצאות הסקר לא אישש את התאוריה שלי, ההתפלגות בין מי שמוכנים למי שלא מוכנים דומה מאוד בשתי קבוצות הגיל. ובשתיהן יש רוב (בין 55-58%) לטובת שמחה להשתמש בכלי הזה (סה״כ 319 משיבים).
התגובות נעו בין ״החברות הגדולות במילא יודעות עלי הכל״, לבין – ״תנו להם הכל, אני צריכה עזרה ביום יום״.
מה שכמובן גרם לי לפקפק בשאלת המחקר וביצוגיות של המדגם של העונים…
אבל הסקר והתגובות לו, גרמו לי לחשוב על כמה שאלות נוספות:
- האם כולנו (צעירים ומבוגרים) כבר התרגלנו לרעיון שהחברות הגדולות יודעות עלינו הכל?
- מה המשמעות של ההתרגלות הזו – האם אנחנו סומכים על החברות הגדולות ,ועדין ידאיג אותנו לתת את המידע לחברות יותר קטנות, או שפשוט עובדים מתוך ההנחה שהכל חשוף ופרוץ?
- האם כולנו מעריכים בהערכת חסר את הסכנות של החשיפה הזו?
- האם יש כאן מבוא לשורה של כלים חדשים: כלים שיעזרו לנו לנהל יותר טוב דברים שהם כן סודיים, כלים שיגנו עלינו מפני גניבת זהות, סוג חדש של ״סקיוריטי״ וכו׳.