באופן כללי, תחרות היא דבר מצוין. העובדה שיש מתחרים, קודם כל אומרת שיש שוק שמעונין במה שאנחנו מוכרים. מצד שני, תחרות היא כמובן אתגר. להבין מי המתחרים האמיתיים, ומי סתם עושים רעש. איפה החפיפה שלנו עם המתחרים, ואיפה הבידול.
כשאת המובילה והחדשנית – אנשים יעתיקו ממך.
בקליקטייל שהיה מוצר חדשני בזמנו, בשוק שגדל במהירות, עבדתי המון המון על הבאנדלינג – בנית חבילות המוצר הראשוניות שלנו. היתה לנו חבילה חינמית, וההבנה מה יבדל את ״חבילת הכסף״ מ״חבילת הזהב״ היתה כרוכה בניתוח שימושיות בפונקציות השונות, הבנה של הסגמנטים של המשתמשים וכו׳.
חודש אחרי שיצאנו עם החבילות החדשות, ראיתי שהמתחרה הגדול שלנו העתיק בדיוק את אותה חלוקה לחבילות. בול. אותם קריטריונים, שאני עבדתי כל כך קשה על להגדיר. הוא קיבל בחינם, רק היה צריך להסתכל על האתר שלנו.
מצד שני, בזמנו היה מודל עיצוב של דף pricing, שנחשב לדף הכי הכי בעולם. הוא היה של חברה מאוד מוצלחת, שהיתה ידועה בתהליכי ה-UX המעולים שלה. והמנכ״ל שלי רצה שדף הפרייסינג שלנו יהיה בדיוק אותו הדבר. שנעתיק אותם אחד לאחד. אבל הם לא היו בדומיין שלנו, והמבנה של הדף לא התאים לנו, ואני ממש לא רציתי. אבל אתם יודעים איך זה… המנכ״ל. אז עשינו. לקח לנו כמה שבועות, וביום אחרי שעלינו לאויר – החברה ההיא, המודל שממנו העתקנו, החליפו את העיצוב של דף הפרייסינג שלהם.
המסקנה: גם כשאתם המובילים, וגם כשאתם המעתיקים, כדאי שתדעו בדיוק באיזה צד אתם, ולמה אתם שם.
תחרות זו סוגיה מורכבת. תמיד. כשאתם בשוק חדש וצעיר, כשאתם בשוק ותיק ועמוס, ואפילו כשאת יועצת עצמאית שמנסה להבהיר את הערך היחודי שאת נותנת ללקוחות שלך.
בסוף הכל חוזר להבנה של השוק, של המשתמשים, של הבעיה, ושל מה אני יכולה ורוצה לעשות. מה הערך המוסף, התובנה היחודית, המקום שבו אני באמת באמת יותר טובה/מתאימה מהמתחרים שלי.