החויה של להיות אורחת בכנס מקצועי הפכה להיות נדירה בשבילי. יצא שבשנים האחרונות אני הולכת לכנסים מקצועיים ומשתתפת בהם כחלק מהעבודה שלי – להציג, או לעמוד בביתן של החברה, וגם בכנס בנושא ניהול מוצר, השתתפתי בועדה המתכננת והמארגנת, כך שהייתי בעמדה יותר פעילה מאשר רק לבא להקשיב וללמוד.
והנה השבוע, ישבתי יום שלם בכנס על ניהול מוצר, שמישהו אחר ארגן (כבוד לברק ולצוות), ויצא לי לחוות את החוויה מהצד הזה שוב, אחרי כמה שנים טובות. ומה אני אגיד לכם? נראה לי שהגיע הזמן לעדכן את הפורמט. זו כמובן לא ביקורת על המארגנים של הכנס שהייתי בו. אני חושבת שהם עשו עבודה טובה. אני פשוט חושבת שיש משהו בפורמט הזה שלא התעדכן או השתנה הרבה שנים, ובשבילי הוא כבר קצת מיושן ולא מאוד מענין.
יכול להיות, שזה בגלל הגיל/הניסיון. אני בכל זאת כבר עשרים שנה בעולמות האלה, ויש לזה משמעות משני כיוונים. קודם כל, חוויתי את הפורמט הזה כבר הרבה פעמים. אז כבר קשה לחדש לי או להלהיב אותי. שנית, גם מבחינת התוכן, אני חושבת שאני יחסית מהבכירים והמנוסים בקהל, והרבה מהתוכן כבר לא מחדש לי. אני שומעת היום הרצאות שחוזרות על תוכן שאני הרציתי עליו לפני עשר שנים. יכול מאוד להיות שלקהל יותר צעיר התוכן הזה חדש ומענין, אבל בשבילי זה כבר הרבה פחות.
מעבר לפרספקטיבה האישית שלי, אני חושבת שאנחנו כקהל, כל הקהל, עברנו שינוי. בימינו הרצאה של 20 דקות זה הרבה זמן. קשה מאוד להחזיק את תשומת הלב של הקהל לאורך כזה פרק זמן. במיוחד שיש לנו את כל האינטרנט וכל החברים שלנו בלחיצת כפתור בנייד. אני לא חושבת שהיתה הרצאה אחת שהקשבתי לה מההתחלה עד הסוף בלי לבדוק מה התחדש בטלפון שלי.
במשך השנה, אני הולכת גם הרבה למיטאפים, ולמפגשים יותר קטנים וקצרים מכנס של יום שלם. אני חיבת להודות שיש בהם מבחינתי הרבה קסם. זה מתומצת, זה קצר, אני יודעת מראש מי הדוברים ולכן בוחרת את המפגשים שיותר מעניינים אותי, זה כמובן גם הרבה יותר זול, גם מבחינת תשלום וגם מבחינת זמן השקעה, שזה שיקול. מצד שני, אחד הכוחות הגדולים של יום שלם של כנס גדול, הוא המפגש עם הרבה אנשים שלא יוצא לי לראות ביום יום, וזה הופך את היום להרבה יותר כייף ומענין, חג אמיתי.
ודבר אחרון, שלא צפיתי אותו בכלל – חזרתי מהכנס מותשת. עיפה ברמות שאני לא זוכרת. אחרי יום שבו רב הזמן ישבתי והקשבתי, כן? נכון שבהפסקות פגשתי הרבה אנשים, וניסיתי להיות נחמדה ותקשורתית (וזה לא קל לי, עם כל כך הרבה אנשים), אבל לא צפיתי להיות כל כך עיפה בסוף היום. ביום למחרת, לא רציתי לדבר עם אף אחד, או לקרוא/ללמוד שום דבר. רציתי רק לנוח קוגניטיבית. שוב, יכול להיות שזה הגיל, אבל אני חושבת שזה כן קשור לפורמט. לשבת ורק לקלוט, בלי לעשות שום דבר אקטיבי – זה יותר מעייף (אותי לפחות). עשיה ממלאת באנרגיה. הקשבה היא סוג שונה של עשיה.
לסיכום, אני חושבת שפורמט הכנס שיושבים בו בקהל ושומעים דובר אחרי דוברת אחרי דובר – הוא כבר קצת מיושן וצריך עדכון. אז יאללה, תנו רעיונות – איך מעדכנים?
One Response
חזרתי מאותו הכנס עם רשמים דומים. קשה לשבת יום שלם ולהאזין לאנשים, והייתי שמחה ליותר שיחות ואינטראקציות עם אנשים (וכל כך שמחתי לפגוש אותך! ללא ספק, אחד ההיילייטס של הכנס מבחינתי).
את חלק מההרצאות אפשר היה לצמצם לזמן קצר יותר, ולתת את אותו ערך של למידה מניסיון של אחרים.
מצד שני, יחסית להפקה של כנס ראשון בתחום הזה ע”י ברק והצוות שלו – זאת התחלה טובה מאוד. מעניין לראות מה יהיה בהמשך.