יושבים בפגישה, יש הרבה אנשים בחדר (אי שם בין 4 ל-20), יש מישהו שמציג את הפרויקט/מצגת/נושא. אבל יש אחד, רק אחד ש:
- שואל שאלה כבר בסלייד הראשון
- ועוד שאלת הבהרה
- ומרגיש צורך אדיר לתקן איזו טעות (“קטנה, באמת קטנה, אבל בכל זאת”) בסלייד ה-5
- וחושב שהכיון הראשון שהוצע הוא לא נכון
- וצריך להסביר כבר עכשיו למה זו תהיה טעות
- ומתעקש שכולם יבינו בדיוק למה אתה מתכוון
- ומבהיר עוד פעם אחת ליתר בטחון
- וכשעברה חצי פגישה מסתבר שאף אחד חוץ ממנו עוד לא דיבר (והמסכן שמנסה להציג)
- אחרי שמישהו שואל משהו, הוא רוצה רק להבהיר את השאלה
- ולהציע תשובה משלו אחרי שמישהו כבר ענה על השאלה
- ועוצר הכל לשאול האם יש עוד הרבה סליידים או שאפשר לשאול שאלה קצת לא קשורה
וזה תמיד אותו אחד. וכולם יודעים שזה יהיה הוא.
אם אתה האחד הזה, אתה קרוב לודאי לא מזהה את עצמך ברשימה הזו. כי אתה משוכנע, במאה אחוז של בטחון, שהתרומה שלך לדיון היא קריטית. עובדה – אף אחד אחר לא אמר את הדברים האלה, ואף אחד לא עצר אותך.
אז הנה העצה שלי – אתה – תתאפק.
האנשים סביבך – תנו לבחור את הפידבק.
אולי זה יעזור.