כמה מחשבות, בלי הרבה מדי סדר (בערך כמו שאר הדיווחים על הענין הזה, אם יורשה לי לציין).
אבטחת מידע
בנושאים של אבטחת מידע יש כמובן רמות שונות של אבטחה, ורמות שונות של מידע. כבר לפני כמה שנים, כשעבדתי עם אחת מחברות הסלולר בישראל, מחלקת “אבטחת מידע” היתה אחד הכוחות היותר חזקים בחברה. בזמנו, בחברה ההיא, אי אפשר היה להכניס כוננים חיצונים למחשבים. למה אני מתכוונת אי אפשר? אי אפשר. הם חסמו את הכניסות החיצוניות. למה אני מתכוונת חסמו? ובכן, היה שם מישהו שידע לעשות שימוש בסופר-גלו בצורה יצירתית. אי אפשר.
חבר סיפר לי שבמקום שהוא עבד בו, גורסים מסכים, עכברים, וכל שאר אלמנטים אלקטרונים כשנגמר הפרויקט. גורסים.
חבר אחר עובד בחברה שמפתחת כלים למניעה של “דליפות” מידע. מענין בכמה עלו המניות שלהם השבוע.
הכח של הרשת
הדלפות תמיד היו, כנראה שתמיד יהיו. ברגע שיש אנשים מעורבים בתהליכים, אין הצפנה אולטימטיבית. תמיד יכול להיות מישהו שבזדון או בשוגג מדליף. הכח של הרשת נחשף כאן בעוצמת התהודה שמקבלים הדברים. המידע טס במהירות, הרבה יותר קשה להשתלט עליו, שלא לדבר על לעצור אותו.
מדיה ישנה לעומת מדיה חדשה
אתמול, בחדשות של שבע בערב בגל”צ שמעתי את הדברים הבאים: “משתמשים גרמנים ברשת טוויטר הפיצו לינק למהדורת עיתון דר שפיגל של מחר, הכולל מידע מתוך אתר ויקי ליקס. המצייצים מעריכים שבמידע שנחשף אין מבוכות גדולות לגרמניה”.
המצייצים מעריכים. בחיי. בחדשות בגלי צה”ל.